חצי האי פיליון (Pelion) הוא אחד המקומות המכשפים ביותר ביוון. זהו המקום שבו לפי המיתולוגיה בחרו האלים להקים את מעון הקיץ שלהם, וקל להבין למה. דמיינו הר ירוק נושק לים משני צדדיו, כפרים עתיקים בנויים מאבן, יערות עבותים ומעיינות זורמים.
אבל ברגע שמתחילים לתכנן טיול לפיליון, עולה מיד השאלה: צד מזרח או צד מערב? מזרח פיליון הוא הצד הדרמטי והפראי שפונה לים האגאי, עם חופים מפורסמים ודרכים מפותלות ומאתגרות. לעומתו, מערב פיליון, הנושק למימי מפרץ פגאסטיקוס, הוא הצד הרגוע והנגיש של ההר.
בזמן שהמזרח דורש מכם ריכוז גבוה על ההגה, המערב מציע חופשה נינוחה יותר: מים שקטים כמו ראי (מושלם למשפחות!), כפרים ציוריים שמחוברים ביניהם בשבילי הליכה עתיקים, שקיעות מהפנטות וקרבה ללוגיסטיקה הנוחה של העיר וולוס. עבור רבים, זהו הבסיס המושלם לטיול כוכב שמאפשר ליהנות מכל העולמות.
במדריך הזה נתמקד בדיוק בקסם הזה. זיקקתי עבורכם 12 חוויות מומלצות במערב פיליון – מהרכבת המיתולוגית ועד לאי הקטן שבקצה הדרומי.
שימו 
– אם המדריך הועיל לכם, אשמח שתקפידו לבצע הזמנת (מלונות / רכב / אטרקציות) מהקישורים בפוסט. זה מקנה לי עמלה קטנה ומאפשר להמשיך ולספק לכם תכנים איכותיים, מושקעים ותמיד חינמיים.
תוכן עניינים
וולוס: בירת הציפורדיקו
וולוס היא שער הכניסה לחצי האי פיליון ועיר נמל שלגמרי חיה בקצב הים. יש לה נמל תוסס, מלא אנרגיה וטיילת נהדרת עם הרבה מסעדות, ברים ובתי קפה. הרחובות הפנימיים שלה מציעים בוטיקים, חנויות כולל רשתות מוכרות (כן, גם זארה), גלריות, חנויות ספרים וכו'.
כדי להבין את הנשמה של וולוס, צריך לשבת לבילוי בציפורדיקו (Tsipouradiko). זוהי לא סתם טברנה, אלא טקס קולינרי מקומי שנמשך כבר מאה שנה. החוקים פשוטים: אתם לא פותחים תפריט, אתם רק מזמינים את משקה הציפורו ובתמורה מקבלים צלחת מזטים קטנה ומפתיעה. ככל שתזמינו יותר סיבובים של המשקה, המנות שיצאו מהמטבח יהפכו מרשימות יותר. זהו בילוי איטי, רועש ושמח.
יש הרבה ציפורדיקות טובות בעיר ואני ממליצה לכם להסתובב ולחפש אחת שנראית לכם בקרבתכם. ובכל זאת שתי המלצות: אם אתם מחפשים טוויסט מודרני ויצירתי על המסורת, לכו ל-Mezen. למי שרוצה לחוות את "וולוס של פעם" לכו ל-Demiris – שם תמצאו את המזטים הכי פשוטים, טריים ומדויקים שיש.
עוד משהו: נמל וולוס הוא נקודת המוצא המרכזית להפלגות אל איי הספורדים המרהיבים. מכאן יוצאות המעבורות אל סקיאתוס, סקופלוס – האי שבו צולם הסרט "מאמא מיה" – ואלוניסוס. אפשר לשלב את פיליון עם כמה ימי נופש באחד האיים.
מקריניצה: הכפר שתלוי בין שמיים לארץ
הכפר מקריניצה (Makrinitsa) מכונה "המרפסת של פיליון" ולא קשה להבין למה: הכפר בנוי בשיפוע כל כך חד על צלע ההר, שמהכיכר המרכזית נשקף נוף נפלא של העיר וולוס וכל המפרץ הפרוש תחתיכם.
החוויה כאן היא שיטוט רגלי איטי בסמטאות האבן הצרות, התפעלות מבתי האחוזה המפוארים ושתיית קפה יווני מסורתי תחת עצי הדולב העצומים בכיכר המרכזית. בכיכר תמצאו בין היתר את "בית הקפה של תאופילוס" (Theofilos), שם תוכלו לראות ציור קיר מקורי של הצייר היווני המפורסם Theofilos Hatzimichail.
אם אתם רוצים את התמונה שתגרום לכולם לשאול אתכם 'איפה זה?!', טפסו (ברגל!) כ-10 דקות בשביל האבן עד שתגיעו לספסל האפי (The Epic Bench): ספסל עץ בודד שמשקיף על נוף מרשים של המפרץ והכפר מלמעלה.
חניה: חנו בחניון המסודר בכניסה העליונה של הכפר והמשיכו פנימה ברגל. אל תסתבכו בסמטאות הכפר הצרות מאוד.
עוד משהו: מקריניצה מציעה לא רק תצפית ונוף, אלא רשת של שבילים היסטוריים. מהכפר יוצאים מסלולי הליכה נהדרים. אחד מהם למשל הוא שביל לכיוון הכפר הכפר סטגיאטס (Stagiates). לכו אל המפל הקטן שבקצה הכפר, משם מתחיל המסלול. אתם לא חייבים לצעוד את כל הדרך (שלוקחת כשעה וחצי). מספיקה הליכה של 15-20 דקות על השביל המרוצף בהן תראו איך הכפר נעלם לאט לתוך היער הירוק. למעוניינים להשלים כל המסלול ראו כאן הסבר איך לעשות זאת, מאחר שחלק מהשביל נהרס בסערה של ספטמבר 2023.
פורטריה ושביל הקנטאורים
פורטריה (Portaria) היא עיירה אלגנטית, מלאה בבתי קפה איכותיים, חנויות של מוצרים מקומיים (אל תפספסו את הריבות והדבש!) ואווירה קרירה ונעימה גם בשיא הקיץ.
אבל הסיבה האמיתית שכולם מגיעים לכאן היא "שביל הקנטאורים". השביל הזה הוא מסלול הליכה קסום שעובר בתוך יער עבות לצד ערוץ נחל. לפי המיתולוגיה, כאן חיו הקנטאורים (יצורים שחציים אדם וחציים סוס).
המצב בשטח (מעודכן ל-2026): השביל ניזוק משמעותית בסערה של 2023. עם זאת, השביל פתוח לטיול, הוא פשוט קצת יותר פראי ופחות "מתוקתק" ממה שהיה פעם. המים עדיין זורמים, והקסם הירוק עדיין שם. מי שאינם מטיבי לכת יהנו גם הם מהמקום, אף אם לא יצעדו מעבר לחלק הראשון של השביל.
עוד משהו: מזכרת מתוקה – באזור פורטריה ומקריניצה תראו הרבה דוכנים וחנויות המציגים צנצנות זכוכית צבעוניות. זהו קינוח מסורתי שנקרא "מתוק על הכף". אלו פירות שלמים המבושלים בסירופ סוכר סמיך. בפיליון מכינים ריבות מכל דבר: דובדבנים, עגבניות שרי, אגוזי מלך ירוקים וגם ערמונים (טעים!).
רכבת הקיטור ההיסטורית
הרכבת הזו היא אחד הסמלים הכי מוכרים של פיליון וחוויה שמשלבת נוסטלגיה, הנדסה מטורפת ונופים של גלויה.
אל תתנו למילה "רכבת" להטעות אתכם – זה לא אמצעי תחבורה, אלא אטרקציה תיירותית. מדובר ברכבת קיטור עתיקה (היום מונעת בדיזל אבל נראית אותו דבר) שנוסעת על אחת המסילות הצרות בעולם (60 ס"מ בלבד).
הרכבת יוצאת מהכפר לכוניה (Lechonia) ומטפסת באיטיות לעבר הכפר מילייס (Milies). הנסיעה עוברת מעל גשרים תלויים, בתוך יערות עבותים, ומשקיפה על הים הכחול.
גולת הכותרת של הנסיעה היא המעבר על גשר מתכת ייחודי שנחשב ליצירת מופת הנדסית.
לו"ז: הרכבת פועלת בדרך כלל בסופי שבוע (שבת וראשון) ובחגים. בעונת השיא (יולי-אוגוסט) לפעמים יש נסיעות נוספות באמצע השבוע.
כרטיסים: כדאי להזמין מראש. ניתן לקנות כרטיסים באתר הרשמי של Hellenic Train.
אם הרכבת לא פעילה במועד ביקורכם, אתם יכולים פשוט להגיע ברכב לתחנת הרכבת במילייס, ללכת ברגל כ-15 דקות על המסילה עד לגשר ולחזור לכפר לארוחת צהריים.
עוד משהו: הכפר מילייס הוא אחד המקסימים בפיליון, הוא בנוי על צלע ההר, עם בתי אבן מפוארים, סמטאות מרוצפות וכיכר מרכזית מוצלת. מעבר לרכבת הכפר מפורסם גם בזכות הספרייה ההיסטורית שבו.
היופי במילייס הוא שהיא מהווה צומת של שבילי הליכה: למשל שביל לכפר החוף קאלה נרה. זהו שביל בירידה העובר דרך מטעי זיתים ונוף לים האגאי, ומסתיימם בחוף הים.
המסלול אל Tsagarada: למטיבי לכת, ישנו שביל חוצה רכס שעולה ממילייס לכיוון מזרח פיליון. זהו מסלול מאתגר שחוצה יערות עבותים של עצי דולב וערמונים.
שביל ההליכה בין ויזיצה לכפר מיליס
לפני שסללו כבישים בפיליון, הייתה דרך אחת בלבד להתנייד בין הכפרים התלויים: הקלדרימי (Kalderimi). אלו הם שבילי פרדות עתיקים, מרוצפים בעבודת יד באבני צפחה מקומיות, שתוכננו בשיפועים מדויקים כדי שלא יחליקו בגשם. היום, השבילים האלו הם הדרך הכי קסומה (והכי שקטה) לחוות את ההר ברגליים.
יש הרבה מסלולים ואפשרויות אבל הנה אחד נחמד: מחנים את הרכב בכיכר של הכפר ויזיצה (Visitsa) ויוצאים בעקבות השילוט לכפר מילייס. המסלול קליל (כ-30 דקות), מוצל ומישורי ברובו, מה שהופך אותו למושלם למשפחות. אתם תצעדו בתוך יער ירוק, תחצו גשרי אבן קטנים ותזכו להצצה מקרוב לבתי האחוזה המפוארים של עשירי האזור.
אם נשאר לכם כוח, סעו כמה דקות לכפר אגיוס גאורגיוס (Agios Georgios Nileias). אין שם אטרקציות רועשות, כמה גלריות לאומנות לצד השקט של ההר ותצפית פנורמית על כל המפרץ.
עוד משהו: לא רחוק נמצא הכפר פינאקאטס (Pinakates). זהו כפר שקט ופחות תיירותי במערב פיליון.
שלושת הכפרים – מייליס, ויזיצה ופינאקאטס – שוכנים על אותו קו גובה פחות או יותר, מה שהופך את ההליכה ביניהם לנוחה.
בלב הכפר נמצאת מזרקת שיש עם ראשי אריות. מוזמנים לשבת בכיכר המנומנמת בשעות בין הערביים, כשהשמש שוקעת מעל המפרץ וצובעת את בתי האבן בזהב. הטברנה בכיכר מצוינת ומגישה אוכל מקומי פשוט וטעים מאוד.
קאלה נרה: השלווה של המפרץ
אחרי שטיילתם בכפרים הגבוהים, הגיע הזמן לבלות קצת בחופים ולהכיר את מפרץ פגסטיקוס Pagasetic Gulf. זהו מפרץ כמעט סגור, המוקף על ידי חצי האי פיליון והיבשת, מה ששומר על המים שלו שקטים מאוד, צלולים וללא גלים גבוהים – מה שהופך את קאלה נרה ואת הכפרים השכנים (כמו אפיסוס ומילינה) ליעדים מושלמים לרחצה ולשיט.
קאלה נרה (ביוונית: "מים טובים") הוא אחד מכפרי החוף הנוחים והאהובים ביותר במערב פיליון. בניגוד לכפרי ההר, כאן הכל שטוח, נגיש ומזמין מאוד להליכה נינוחה.
החוויה: בילוי בחוף שזכה ב"דגל הכחול" בזכות ניקיון המים. הים כאן שקט מאוד ורדוד, מה שהופך אותו לבטוח ואידיאלי למשפחות עם ילדים. תוכלו להעביר יום שלם בין מיטות השיזוף, רחצה במים הצלולים ודילוג לטברנות שנמצאות ממש מעבר לכביש.
כששוקעת השמש, הכביש לאורך החוף נסגר למכוניות והופך למדרחוב תוסס. זה הזמן לטיול משפחתי נינוח בין הגלידריות, חנויות המזכרות והטברנות המקומיות.
אפיסוס: להיות הקפטן ליום אחד
אפיסוס הוא כפר דייגים יפהפה שבנוי כמו אמפיתיאטרון סביב המפרץ. בניגוד לכפרים ההרריים השקטים, באפיסוס יש אווירה של עיירת נופש יוונית קלאסית.
הטיילת: לאורך קו המים תמצאו שורה של טברנות דגים, בתי קפה וברים שמגישים קוקטיילים מול השקיעה.
הנמל: נמל קטן עם סירות דייגים צבעוניות וסירות מפרש.
השקיעות: בגלל המיקום שלו בצד המערבי של חצי האי, אפיסוס נחשב לאחד המקומות הטובים ביותר בפיליון לצפייה בשקיעה.
הכפר מציע שלושה חופים עיקריים: Paralia Ampovos: חוף גדול והפופולרי, נמצא בקצה הדרומי של הכפר. זהו חוף מאורגן עם מיטות שיזוף, שמשיות והרבה טברנות צמודות. אנחנו נהננו מהחוף ומארוחת צהרים במסעדה הזו.
חוף Lagoudia: חוף קטן ושקט יותר של חלוקי נחל, קרוב מאוד למרכז הכפר.
חוף קליפטרי (Kalifteri): חוף חולי ונעים עם צל טבעי של עצי זית שמגיעים כמעט עד המים. יש בו מתקני ספורט מים וברים.
אגב, כשהשמש שוקעת, אפיסוס משנה את פניה והופכת למרכז חיי הלילה של האזור, אבל בסטייל יווני רגוע ולא רועש מדי.
עוד משהו: עד כמה שהחופים מהנים, רבים טוענים שהחוויה האמיתית מתחילה כשמתרחקים מהחוף: השכרת סירה פרטית (ללא צורך ברישיון). אתם מקבלים סירה מנועית קטנה, הסבר של מספר דקות מהמשכיר, ויוצאים לים. זו הדרך היחידה להגיע למפרצים נסתרים וחופים בתוליים שאין אליהם גישה מהכביש.
לאן שטים? אפשר לשוט לאורך החוף בין המפרצים. יעד מומלץ הוא חוף Leptokastro. זהו חוף מבודד עם מי טורקיז צלולים, שבו תוכלו לעגון, לקפוץ למים ולהנות מהשקט.
שוק האיכרים של שבת בארגלאסטי
ארגלאסטי (Argalasti) היא עיירה מרכזית וחשובה בדרום פיליון, המהווה צומת דרכים בין המפרץ לים האגאי. הכפר משמש כמרכז מסחרי ומנהלי לאזור כולו, אך למרות זאת הוא שומר על אופי מסורתי, עם בתי אבן יפים, סמטאות ציוריות ואווירה של יוון האמיתית.
בימי שבת בבוקר מתקיים כאן שוק איכרים מסורתי. זו הזדמנות לפגוש את המקומיים ולהצטייד בתוצרת הכי טובה של האזור: דבש דבורים טהור, שמן זית איכותי וזיתים בייצור ביתי. האווירה רועשת, צבעונית ואותנטית להפליא.
אל תפספסו את מגדל הפעמונים של הכנסייה המקומית בכיכר – הוא נבנה ב-1913 משיש לבן.
שקיעה וטיילת במילנה
אפשר להשאר רק בצד המערבי שקרוב יחסית לעיר וולוס, אבל אם יש לכם מספיק זמן אני מאוד ממליצה לכם לשלב ביקור בדרום פיליון. מי שמעוניינים בשקט מוחלט אולי יעדיפו להתמקם כאן לכמה ימים.
אז איך מגיעים: אחרי שעוזבים את הכפר אגרלאסטי (המרכז המסחרי של הדרום), הדרך מתפתלת דרומה לעבר קצה חצי האי. הנסיעה עוברת דרך רמה גבוהה המשקיפה על המפרץ הפאגאסטי ממערב והים האגאי ממזרח. בדרך תחלפו על פני לאפקוס (Lafkos) כפר חמוד עם כיכר יפה ומוזיאון רדיו קטן ומשם יורדים חזרה לקו המים לכיוון מילינה.
מילינה (Milina) – זהו כפר דייגים שהפך לעיירת נופש קסומה עם טיילת ארוכה שנמתחת לאורך המפרץ. הוא נחשב הלב התיירותי של דרום פיליון התחנה הגדולה האחרונה לפני שנכנסים לאזור הדרומי והמבודד יותר (לכן אם אתם צריכים להצטייד לפני הנסיעה דרומה, זה המקום). בזכות המיקום שלו, השקיעות במילינה הן מרהיבות במיוחד.
אפשר לשכור סירה קטנה במילינה ולשוט לאיים הקטנים שמולה באופן עצמאי – המים שם צלולים להפליא ויש מפרצים קטנים שיהיו רק שלכם.
חוף צסטני : הציור של פיליון
חוף צסטני (Tzasteni) הוא לא רק חוף, הוא סמל. כשרואים תמונות של פיליון, בדרך כלל רואים את המפרץ הזה: חצי אי קטנטן עם בתים לבנים מסורתיים שגולשים לקו המים, מוקפים במי טורקיז צלולים להפליא.
רוב המטיילים מסתפקים בעצירה לתצפית וצילום מהכביש, אבל כדאי מאוד לרדת למטה. הירידה לחוף חושפת מפרץ שקט עם חלוקי נחל קטנים ומים שקופים. אין כאן שמשיות, מיטות שיזוף או טברנות – רק אתם, עצי הזית והים.
איך מגיעים: החוף ממוקם על הכביש הראשי המחבר בין מילנה (Milina) לבין טריקרי (Trikeri). תוכלו לזהות את הנקודה לפי המכוניות שעוצרות בצד הדרך לצילומים. מחנים את הרכב בזהירות בשולי הכביש ויורדים בשביל הליכה קצר ונוח (כ-5 דקות) שמוביל היישר אל המים.
מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הצהריים, כשהשמש מאירה את המפרץ מלמעלה והמים מקבלים את גוון הטורקיז הכי עז שלהם.
אגיה קיריאקי: הקצה הפראי והאותנטי
אם חיפשתם את הנקודה שבה הזמן עצר מלכת, מצאתם אותה. אגיה קיריאקי (Agia Kyriaki) הוא נמל דייגים זעיר ומבודד שנמצא ב"שפיץ" הדרומי ביותר של חצי האי פיליון. הכפר נראה כמו גלויה מאיי יוון של פעם: בתים לבנים עם גגות אדומים, סמטאות צרות וסירות עץ צבעוניות המתנדנדות על המים הצלולים.
החוויה: הנסיעה לכאן היא חוויה בפני עצמה – כביש מפותל ודרמטי שחושף נופים פתוחים לים. כשמגיעים לכפר, התחושה היא של "סוף העולם שמאלה". כאן לא תמצאו מלונות ענק או חנויות מזכרות, אלא דייגים שפורסים רשתות על הרציף וטברנות שמגישות את מה שעלה ברשת באותו בוקר. הליכה לאורך הנמל הקטן עד למגדלור תמלא אתכם בשקט שקשה למצוא במקומות אחרים.
מה יש לעשות בסביבה:
הכפר טריקרי (Trikeri): לפני שיורדים לנמל הדייגים של אגיה קיריאקי, עצרו בכפר טריקרי עצמו. הכפר נבנה גבוה על הגבעה כדי להגן על תושביו מפני פיראטים בעבר, ועד היום הוא שומר על אווירה אצילית ומיוחדת של יורדי ים. כדאי להחנות את הרכב בכניסה ולהסתובב קצת בסמטאות. בלב הכפר תמצאו את ה"פלאטיה" (הכיכר המרכזית) הקטנה.
המלצת תצפית (Agnanti): מהכפר טריקרי אפשר להגיע רגלית לנקודת תצפית נהדרת על כל המפרץ הפרוס מתחת והאי אוויה.
המגדלור של טריקרי (Trikeri Lighthouse): נוסעים מטריקרי דרומה על הכביש הסלול עד שמגיעים לאזור Geroplina. בנקודה זו, בה הכביש הרחב מסתיים, מחנים את הרכב ויוצאים להליכה רגלית של כמה מאות מטרים על שביל המוביל אתכם עד לשער המגדלור.
שייט לאי ללא מכוניות – פלאיו טריקרי
על המקום: אי קטנטן וירוק שנמצא בתוך המפרץ, מקום בו אין כבישים ואין מכוניות.
החוויה: לוקחים מונית-סירה (Taxi Boat) מהנמל הקטן של אלוגופורוס (Alogoporos), שייט קצר של 5-10 דקות. האי הוא נווה מדבר של רוגע – הולכים ברגל בין שבילי עיזים ועצי זית, מבקרים במנזר עתיק בראש הגבעה ומסיימים בארוחת דגים בנמל הקטן והשקט.
בעונה תוכלו בדר"כ להגיע לכאן גם בהפלגה מנמל וולוס או מאגיה טריאקי שהוזכר בסעיף הקודם.
