בשקט בשקט ובחסות המלחמה, עומדת הכנסת בעוד ימים בודדים, לפגוע באופן חמור בזכויות של ציבור צרכני שירותי התעופה.
זה קורה 12 שנה אחרי שנחקק "חוק טיבי", החוק שמסדיר את זכויות הנוסעים בעת ביטול טיסה, עיכוב טיסה ודחיית טיסה מצד חברות התעופה. כעת עומד החוק הזה כמעט בפני ריקון מתוכן. בין השינויים שיערכו בו: ביטול וצמצום של הפיצוי המגיע לנוסעים, כולל רטרואקטיבית (!). וכן, הקשחת התנאים לקבלת פיצוי עתידי (עם וללא כל קשר למלחמה).
הטיעון הרשמי שעומד ב"פרונט" של המהלך לתיקון החוק, הוא הרצון בהחזרת חברות התעופה הזרות. אותן חברות שברחו מישראל עקב המלחמה והמצב הביטחוני. חלקן חזרו בינתיים לישראל, ואחרות מחכות לסיום המלחמה.
הבעיה, ואת זאת אציג בכתבה זו, שלא הוצגה אף ראייה שהמהלך הזה יחזיר מי מהחברות הזרות לישראל. ומנגד, הזכויות של הנוסע הישראלי יקופחו מאוד. כלומר, מחטף: במסווה של החזרת חברות זרות, משפרים את רווחיהן של החברות הישראליות.
תיקון החוק עושק את הצרכן הישראלי
לרצון להחזיר את חברות התעופה הזרות שותפים כמובן כל אזרחי מדינת ישראל. בוודאי שזהו אינטרס מובהק של ציבור הנוסעים: הרי כאשר אין טיסות ואין תחרות, החברות הישראליות ראו לנכון להכפיל ולשלש את המחירים שלהן.
אולם מבדיקה מעמיקה שערכתי בכל היבטי החוק, נראה כי אין קשר בין התיקון שעומדת ועדת הכלכלה בראשות ח"כ דוד ביטן לאשר ב-9 בדצמבר 2024, לבין חזרת החברות הזרות לישראל.
תיקון החוק הוא לא זה שיחזיר את החברות הזרות, אלא רק יגרום לעושק של הצרכן הישראלי, ולהגדלת הרווחים של חברות התעופה הישראליות. חברות התעופה הישראליות גם כך מרוויחות מהמלחמה ומהיעדר התחרות.
לדעתי, נעשה שימוש ציני בכותרת 'החזרת החברות הזרות', בכדי לפגוע בזכויות הצרכן. זכויות שממילא הן מצומצמות יחסית בהשוואה לדין האירופי.
נגזלת מהציבור הזכות לפיצוי בשווי אלפי שקלים לנוסע
הנושא של חוקי התעופה הוא מעט סבוך, ודורש היכרות מוקדמת. יתכן שזו הסיבה לכך שיש לא מעט דיס-אינפורמציה ברחבי הרשת, ופרסומים מטעם אשר מנסים לשכנע אותנו כי תיקון החוק טוב לנו ועלינו לתמוך בו (שיא הציניות להגיד לציבור הנוסעים שהוא צריך לתמוך במהלך הזה שיקדם שמיים פתוחים!).
קוראי "טיוליסט" מכירים אותי כבלוגרית טיולים המתמחה ביוון. יחד עם זאת, בעבר הייתי במשך שנים רבות כתבת משפט בעיתון כלכליסט ובנוסף יש לי השכלה משפטית (רישיון עריכת דין). כך שיש לי לדעתי את הכלים לבחון את הצעת החוק הזו ולהבין מי באמת מרוויח ממנה ומי מפסיד.
ככל שהעמקתי וחקרתי בנושא, התרשמתי שמדובר באחד המקרים הקיצוניים והמקוממים. זה לא עוד מקרה שגוזלים מאיתנו כמה פרוטות. אלא נגזלת מאיתנו זכותנו לפיצוי בשווי אלפי שקלים לכל נוסע ! ! פיצוי שמגיע בדין ואין כל הצדקה לגזול אותו, גם תחת "מצב מלחמה" (למעט במקרים מוגדרים שגם היום אינם ברי פיצוי).
אני מבקשת לשתף אתכם בממצאים שלי. יובהר כי אין לי כאן כל אינטרס אישי: אני לא פועלת בשם או מטעם אף גורם מלבד עצמי, אין לי קשרים עסקיים עם בעלי עניין בסוגיה. אני בסך-הכל נוסעת שטסה לעיתים קרובות יחסית, ומבינה כמה חמורה ההפקרה שלנו כתוצאה מהתיקון הזה.
לניווט מהיר בפוסט:
1. על מה בכלל הוויכוח ומה יגזל מהצרכן הישראלי
2. התיקון ההרסני לצרכנים, בכלל לא יחזיר את החברות הזרות
3. מדוע מכלילים את החברות הישראליות בתיקון לחוק?
4. הפקרה מוחלטת של הצרכן: החוק יחול רטרואקטיבית
5. החוק כבר מעניק לחברות התעופה את מה שנטען שיש לתת להן
6. במקום להחזיר את יונייטד ודלתא, עושקים את הצרכן
7. תיקון משמעותי בחוק, בדלת האחורית, בלי קשר למלחמה ולרעת הצרכן
8. למה מתעלמים מהשירות המחפיר של חלק מהחברות הישראליות
9. חידה: למה ישראייר נלחמת להחזיר את המתחרות שלה ולפגוע ברווחיה?
1. על מה הוויכוח ומה ייגזל מהצרכן הישראלי
למרות שהחברות הישראליות טסות ומרוויחות, יש טענה כי החברות הזרות לא חוזרות בגלל חשש שיאלצו לבטל טיסות ולפצות נוסעים לכן עורכים שינוי בחוק כך שחובת הפיצוי לנוסעים תבוטל / תצומצם המדהים הוא שהתיקון הזה יחול משום מה גם על החברות הישראליות ויגרום להן להרוויח אפילו יותר ולא לחשוש לבטל ולעכב טיסות (כי הפיצוי יבוטל...)
חוק טיבי שנחקק ב-2012 ביוזמתו והובלתו של ח"כ אחמד טיבי ("חוק שירותי תעופה") קובע כי חברת תעופה צריכה לפצות נוסע אם ביטלה את טיסתו ולא הודיעה לו על כך 14 יום מראש. כמו כן ניתן פיצוי במקרה של עיכוב טיסה למשך 8 שעות ומעלה.
החוק הישראלי הוא סביר יחסית, אם כי יש לציין שהוא נופל מהדין האירופאי אשר נותן פיצוי לנוסע בגין עיכוב בטיסה של למעלה מ-3 שעות (ולא 8 שעות כמו בישראל).
למעשה בישראל, חברת התעופה יכולה למכור לכם כרטיסים לטיסה נוחה שממריאה בשעה 11:00 בבוקר ואז להודיע לכם יום לפני הטיסה שהיא הוקדמה לשעה 06:30 בבוקר. סיטואציה כזו לא מזכה בפיצוי כספי, למרות עוגמת הנפש הברורה משינוי השעות וכל המשתמע (הצורך במלון קרוב לנמל התעופה, קנס על החזרת הרכב השכור באמצע הלילה וכו'). לשם השוואה: הדין האירופאי נותן במצב כזה פיצוי 250-600 יורו.
על הקדמת טיסה של 5-8 שעות תוכלו לפי 'חוק טיבי' לבטל את העסקה, אם תרצו, אך ללא פיצוי נוסף. על הקדמה או עיכוב של 8 שעות ומעלה, מגיע פיצוי כספי, 1,440 שקלים לכל נוסע ליעדים קרובים (עד 2000 ק"מ), 2,310 שקלים לכל נוסע ליעדים בינוניים ו-3,460 שקלים לנוסע ליעדים מרוחקים.
ומה קרה במלחמה?
הטענה היא שעקב המלחמה וחוסר הודאות, חברות התעופה הזרות מתקשות להתחייב ללוח זמנים. הן לא יכולות להתחייב שבעוד 14 יום הן אכן יטוסו. ולכן, כדי למנוע ביטול טיסה ברגע האחרון שיחייב אותן בתשלום פיצוי – הן מעדיפות לבטל מלכתחילה את כל הטיסות ולא להגיע לישראל.
יש בעיה עם הטיעון הזה והיא שהחברות הישראליות דווקא המשיכו לטוס ולהרוויח. אם אומרים לנו שהחוק הנוכחי הופך את הטיסות במלחמה לעסק לא כדאי, למה אל-על וישראייר וארקיע טסות בלי הפסקה ומוציאות מאות טיסות בחודש? להן לא עדיף לבטל מראש את כל הטיסות כדי לא להסתכן בפיצוי לנוסע?
לצערי, זו כנראה הוכחה שהבעיה היא לא בחוק טיבי… 
ושהתיקון לחוק לא באמת יחזיר חברות זרות.
מי דורש את תיקון חוק טיבי?
במספר פרסומים ברשת ובאתרי חדשות אני רואה שחוזרת על עצמה הטענה כאילו החברות הזרות הן שדורשות את התיקון של חוק טיבי כתנאי לחזרה שלהן ארצה. למעשה זה בכלל לא נכון. להפך, החברות הזרות לא מוכנות להתחייב שיחזרו, ומבהירות בכל הזדמנות שהביטחון מעל הכל, והצוותים קודם כל רוצים יציבות ביטחונית.
ממה שאני מתרשמת מי שבעיקר דוחפות לבצע את התיקון, הן החברות הישראליות. אלו שהמשיכו לטוס והמשיכו להרוויח. חברת ישראייר אפילו הוציאה מכתב בהול לפני כמה שבועות ודרשה משרי התחבורה, תיירות וכלכלה לחדש מיד את הליכי החקיקה לתיקון חוק טיבי, אחרת היא תנקוט בהליך משפטי נגד המדינה !
אז יוצא שיש לנו מצב בו החברות הזרות מחכות לשיפור במצב הביטחוני כדי לחזור לישראל. ומנגד, החברות הישראליות שגרפו בשנה האחרונה הכנסות אדירות, ובסך הכל נוח להן שאין תחרות ומצדן המצב הזה יכול להימשך לנצח.
אבל באופן תמוה ביותר הן (החברות הישראליות) דווקא נאבקות ודורשות לאשר את תיקון החוק שאמור להחזיר את המתחרות שלהן, לחתוך את הביקושים כלפיהן ולהוריד מחירים.
אין יותר קבוע מהזמני: רוב התיקונים בחוק מוצגים כאילו הם מיועדים רק לתקופת חירום, אבל יש לזכור שתקופת המלחמה נמשכת כבר שנה ורבע ולא ברור מתי תסתיים. למעשה זוהי שגרת חיינו. ובנוסף החוק מעניק סמכויות להחיל בעתיד את צמצום הפיצוי.
2. התיקון ההרסני לצרכנים, בכלל לא יחזיר את החברות הזרות
לעומתן, החברות הישראליות המשיכו לטוס וגרפו רווחי עתק האם זו לא ההוכחה שהחוק הוא לא הבעיה ?!
אפתח ואומר שכולנו שותפים לרצון להחזיר את חברות התעופה לישראל. כולנו נפגענו מהחברות הישראליות שהכפילו ושילשו את המחירים בעקבות הצמצום בתחרות וכולנו נשמח לחזור ולרכוש כרטיסי טיסה בתעריפים שפויים.
אבל אם רוצים להחזיר את החברות הזרות, צריך להבין מה הבריח אותן ובהתאם מה צריך לקרות כדי שהן יחזרו.
מה שהבריח את החברות הזרות זו המלחמה: חשש מטילים, סירוב צוותי תעופה להגיע לישראל, סוגיות ביטוח, סוגיות פוליטיות, סגירת טרמינל 1 וכו'.
הפסקת האש עם לבנון כבר החזירה לארץ כמה חברות
לא כל כך ברור לי מדוע ולמה ניסו לכרוך מלכתחילה בין צמצום הפיצוי לנוסעים לבין החזרת החברות הזרות, אבל מדובר בחיבור מופרך. מה שמטריד את החברות הזרות הוא המצב הביטחוני, ולכן ככל שמשתפר המצב – החברות רוצות לחזור. וזה בכלל לא קשור לחוק טיבי.
ראו למשל מה קרה ממש בשבוע האחרון, לנוכח הפסקת האש עם לבנון: כמה חברות זרות כבר הודיעו על חזרה לארץ. איך זה שהן לא חיכו שהחוק יתוקן?
בואו נסתכל על זה מזווית נוספת: אם מה שהבריח את החברות הזרות הוא הצורך לפצות את הנוסע הישראלי במקרה של ביטולי טיסות, מתעוררת השאלה: איך זה שהחברות הישראליות לא ברחו לשום מקום? איך זה שמשתלם לחברות הישראליות להפעיל מאות טיסות בשבוע? ויותר מכך: איך זה שההכנסות והרווחים של החברות הישראליות רק עולות?
אגף תקציבים: "האירוע הוא לא כלכלי"
מה שמפריע לחברות הזרות זה המצב הביטחוני ולא חוק טיבי. אמירות תומכות במסקנה הזו נאמרו במפורש בדיון האחרון בפני ועדת הכלכלה, והן אף מופיעות בהודעה לעיתונות שפורסמה בסיום הישיבה.
כך למשל, נציגת אגף תקציבים באוצר, ספיר איפרגן, אמרה באופן חד וברור: "האירוע הוא לא כלכלי". איפרגן המשיכה ואמרה: "מי שחיפש טיסה יכול לראות שמחירי הכרטיסים מאוד גבוהים, כלומר הבעיה היא לא רווחיות. תמריצים פותרים בעיות כלכליות של פעילות הפסדית, ואנחנו לא מתרשמים שזה המצב".
איפרגן סיכמה: "אם יש חברה זרה שלא חוזרת כי החזרה תגרום לה להפסיד כסף אז דלתנו פתוחה. אלי לא הגיעה בקשה כזאת".
הממונה על ערבויות המדינה בחשב הכללי באוצר, מוריה שליסל אמרה גם היא באופן חד וברור: "באוצר הבינו מהחברות הזרות שהבעיה היא לא בהכרח הערבות, אלא חששות של אנשי הצוות לשהות בישראל. את זה ערבות לא יכולה לפתור".
ריינאייר: נדרש שקט ביטחוני
נציג ריינאייר, עו"ד אייל דורון, אמר כי יש שלושה אלמנטים שדרושים כדי שהחברה תחזור לפעול בישראל, האחד הוא שקט ביטחוני, השני הוא תיקון החוק וודאות משפטית והשלישי הוא הפעלת טרמינל 1 או אגרות בתעריף טרמינל 1. "אם טרמינל 1 יהיה פתוח נדע להחזיר 10 אלף מושבים בשבוע ל10 יעדים מרכזיים", אמר.
ואכן, טרמינל 1 הוא קריטי מבחינת חברות הלואו-קוסט, מאחר שהאגרות שחברות התעופה נדרשות לשלם עבור כל נוסע בטרמינל 1 נמוכות משמעותית מהאגרות בטרמינל 3. כשהאגרות גבוהות, חברת התעופה לא יכולה להציע כרטיסי טיסה בתמחור הרגיל שלה. כמובן שלא צריך לתקן את החוק כדי לאפשר לחברות הזרות לנחות בטרמינל 3 ולשלם אגרות מופחתות, או להקדים את פתיחת טרמינל 1 (שנסגר זמנית בגלל מיעוט הנוסעים).
בשורה התחתונה יוצא שהחברות הזרות מחכות בראש ובראשונה לשקט בטחוני. היה ויהיה שקט ביטחוני – החברות ישובו לטוס (בתנאי שיפתחו להן את טרמינל 1).
אם לא יהיה – הן לא ישובו. ואז מה שיקרה הוא שאנו נאלץ להמשיך לטוס עם חברות ישראליות יקרות, אבל לא נוכל לקבל פיצוי במקרה של ביטול או עיכוב טיסה כפי שיכלנו לקבל עד היום. זאת, כי זכויותינו הוגבלו / צומצמו / בוטלו (תלוי בסיטואציה ומועד ההודעה המוקדמת).
3. מה פתאום מכלילים את החברות הישראליות בתיקון לחוק?!
במסווה של תיקון לחוק שנועד להחזיר לארץ חברות זרות, בוחר המחוקק לאשר שינוי עצום ופוגעני ביותר של כללי המשחק הצרכניים ומחיל אותו על כל חברות התעופה הישראליות, אותן חברות ששברו שיאי רווח בשנה האחרונה.
זה החלק בעיני הכי מקומם ומרתיח של התיקון לחוק, בעיקר בגלל האופן המטעה והלא שקוף שבו הוא נעשה.
אפנה אתכם לכותרת ההודעה לעיתונות שפרסמה ועדת הכלכלה שלשום וכך נכתב בה:
"בתום דיון סוער בהצעה לתקן את חוק ביטול טיסות, הודיע היו"ר ביטן כי התיקון לחוק יחול רק על חברות תעופה שיחזרו לישראל"
למעשה – אין הטעייה גדולה יותר מהמשפט הזה. מאחר שהתיקון לחוק לא מוגבל רק לחברות זרות שהפסיקו לטוס ורוצות לחזור ולטוס לישראל, אלא הוא יחול גם (בעיקר) על החברות הישראליות, שלא הפסיקו לטוס, מכרו לנו כרטיסי טיסה במחירים גבוהים מאוד והרווחים שלהן רק עלו בשנה האחרונה ! ! !
"החברות הישראליות יגדילו רווחים על חשבון הציבור העשוק"
"לא ייתכן שהועדה תיכנע ללחצים מניפולטיבים מובהקים ותחיל את הצעת החוק גם על החברות הישראליות ובמסגרת זו תסייע להן עוד יותר להגדיל את רווחיהם על חשבון הציבור העשוק", אומר עו"ד אהוד פאי, מומחה לתעופה.
פניתי לעו"ד אהוד פאי, מומחה בתחום דיני התעופה והוא אומר כך: "מטרת הצעת החוק המוצהרת, הנה להשיב את חברות התעופה הזרות לפעול בישראל. משכך, לא יעלה על הדעת לכלול את חברות התעופה הישראליות בתיקון זה".
עו"ד פאי הוסיף: "כידוע לכל, חברות התעופה הישראליות הן המרוויחות הגדולות ביותר במשק מתחילת המלחמה ועד היום, והגדילו את היקף פעילותן לאין שיעור. לכן לא ייתכן שהועדה תיכנע ללחצים מניפולטיביים מובהקים ותחיל את הצעת החוק גם על החברות הישראליות ובמסגרת זו תסייע להן עוד יותר להגדיל את רווחיהם על חשבון הציבור העשוק".
4. הפקרה מוחלטת של הצרכן: החוק יחול רטרואקטיבית
זה נשמע מופרך אבל זו האמת: במסגרת התיקון לחוק מבוקש ויש כוונה להחיל אותו רטרואקטיבית, כך שיבוטל כליל הפיצוי המגיע לנוסעים שטיסתם בוטלה או עוכבה בין ה7.10 ועד 30.11.2023 ויצומצם לגבי טיסות לאחר מכן.
עכשיו כבר אפשר להבין שאין באמת קשר בין התיקון לחוק לבין החזרת החברות הזרות, מאחר שמי שייהנו מהסעיף הרטרואקטיבי הזה הן בראש ובראשונה החברות הישראליות.
דוגמה מניסיון אישי שלי: באוקטובר 2023 חברת בלו בירד (חברה בבעלות ישראלית) גבתה ממני קרוב ל-500 דולר לנוסע עבור טיסה בכיוון אחד לאתונה. הטיסה חזרה לארץ בוטלה ע"י בלו בירד ונאלצתי לרכוש כרטיס במחיר כפול מישראייר.
איזו הצדקה חוקית, מוסרית או אחרת יכולה להיות לכך ששוללים ממני רטרואקטיבית את הפיצוי המגיע לי מבלו בירד שביטלה לי טיסה, לא הציעה לי שום חלופה, לא מימנה אגב מלון ולא הפרשי טיסות ולא שום דבר.
אני סבורה שחברת בלו בירד שגבתה ממני תעריף גבוה עבור טיסה בכיוון אחד, דאגה להגן על עצמה ולשקול את שיקוליה כחברה מסחרית. אבסורד מוחלט לבוא אחרי שנה ומשהו ולבטל את הפיצוי המגיע לי.
מה גם שבלו בירד ממשיכה לטוס לכל אורך השנה האחרונה. אם זה כל כך משתלם לה, למה היא עושה זאת?
האם תיקון כזה הוא בכלל חוקתי?
לדעתי האישית, אם יהיו מי שיביאו בפני בית המשפט את שאלת חוקתיות התיקון הזה, יהיה די קשה לעמוד מאחוריו. אם המטרה היא להחזיר חברות זרות – לא ברור איך העובדה שגוזלים ממני כנוסעת פיצוי שמגיע לי מחברה ישראלית – תחזיר חברות זרות. גם חברות זרות לא ברור איך זה יחזיר. הייתי מצפה שיוצגו נתונים למשל מה היקף התביעות בבתי המשפט, מה היקף הפיצוי ששולם לצרכנים וכו'.
5. החוק כבר מעניק לחברות התעופה את שנטען שיש לתת להן
בהודעה לעיתונות של ועדת הכלכלה מוסבר שיש מצבים חריגים למשל מועדי המתקפה האיראנית הראשונה והשנייה, ואת הימים אחרי חיסול הנייה, בהם צריך להחריג ולקבוע שחברות התעופה פטורות מלשלם פיצוי לנוסעים על ביטול טיסות.
בכך עושים עוול כפול: ראשית נותנים פטור גורף גם במקרה בו טיסה בוטלה או עוכבה מסיבה אחרת לחלוטין. שנית, וזה העיקר: מתעלמים מהעובדה שלא צריך לתקן אף חוק כדי שחברות התעופה לא יחויבו לשלם פיצוי לנוסעים שטיסתם בוטלה בגלל המתקפה האיראנית או יתר האירועים החריגים שצוינו.
בואו נחשוב רגע בהיגיון: חברת התעופה יכולה להיות אחראית רק למה שבשליטה שלה. בוודאי שאם נתב"ג סגור לטיסות, חברת התעופה לא אשמה שלא הצליחה להנחית אותי. על אותו משקל, אם יש סערת ברקים / רעידת אדמה / שיטפון או כל מצב דומה, זה נחשב כוח עליון וברור שזו לא אחריות חברת התעופה.
בחוק שירותי התעופה הנוכחי, כפי שהוא קיים מאז 2012, יש סעיף מפורש שמחריג מצבים כאלה. סעיף 6 (ה)(1). וכך כתוב בו: "נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי אם… הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו (של מפעיל הטיסה)….".
בתי המשפט יודעים לפרש את החוק
מאחר שזה כבר כתוב בחוק, כמובן שיש פסיקה בהתאם ובתי המשפט יודעים איך לפרש את הסעיף. והנה דוגמה: תביעה קטנה שהוגשה ביולי 2024 נגד חברת אייר אינדייה. הנוסעים רכשו כרטיסי טיסה לבנקוק וקיבלו כמה ימים קודם הודעה על ביטול הטיסה (זה קרה זמן קצר אחרי המתקפה האיראנית).
חברת התעופה התגוננה וטענה כי יש להחיל את הוראות סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה, הפוטר מתשלום פיצוי כאשר ביטול הטיסה נובע או קשור לנסיבות מיוחדות אשר אינן בשליטת מפעיל הטיסה. היא טענה שאפריל היה חודש טעון וחריג וטיסות בוטלו שלא באשמתה. חברת התעופה גם הפנתה לשורת פסקי דין בהם נקבע כי ביטול טיסות במהלך מלחמת חרבות ברזל חוסות תחת הוראות סעיף 6(ה)(1).
השופטת יעל טימנס קיבלה את טענות חברת התעופה ופטרה אותה מתשלום הפיצוי הסטטוטורי: "לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שצורפה, אני קובעת כי ההסלמה הביטחונית ואותה המתקפה הנקודתית סמוך למועד בו הייתה הטיסה מתוכננת, מהוות "נסיבות מיוחדות" במובן סעיף 6(ה)(1) לחוק שירות תעופה, המצדיקות את החלטת הנתבעת להורות על ביטול הטיסות אשר היו אמורות להמריא סמוך להתקפה". ת"ק 24207-07-24
6. במקום להחזיר את יונייטד ודלתא, עושקים את הצרכן
ישראייר שמציגה שנה רווחית במיוחד, הציעה להפעיל קו לארה"ב, אבל רק בתנאי שחוק טיבי שמגן על הצרכנים ישונה במקום להתקומם מול הדרישה המוזרה, משרד התחבורה התיישר וכעת נראה שגם חברי הכנסת
מאז 7.10.2023 יש בעיה עם הקו לארה"ב, מאחר שחברות התעופה דלתא ויונייטד ביטלו את הטיסות לישראל עקב המצב הבטחוני. התוצאה היא שחברת אל-על נשארה לבדה והמחירים כצפוי מרקיעי שחקים.
מה עשה משרד התחבורה כדי ליצור תחרות בקו לארה"ב? ביקש מישראייר וארקיע לשקול להפעיל קו לצפון אמריקה. החברות הסכימו אבל יש להן תנאי: ביטול חלק מהסעיפים בחוק טיבי, זה שנוצר כדי להגן עלינו הצרכנים מפני חברות התעופה.
במקום שמשרד התחבורה יסרב לכרוך שני נושאים שאין ולא אמור להיות ביניהם שום קשר, בחרו במשרד התחבורה לתמוך בתיקון החוק.
ראו למשל פרסום מתוך אתר פספורט-ניוז:
לא ברור מדוע לישראייר וארקיע משתלם מאוד לטוס לכל היעדים שהן טסות אליהם בעולם, אבל דווקא בקו לצפון אמריקה, שנחשב גם יוקרתי וגם רווחי – כאן כבר לא משתלם בגלל סעיף הפיצוי מחוק טיבי.
בתחילת חודש אוקטובר השתתף מנכ"ל ישראייר, אורי סירקיס, בדיון בוועדת הכלכלה ואמר שם ש"חוק טיבי עשה טוב לישראייר כי הוא גרם לה לייצב את לוח הטיסות", אבל אם החברה רוצה לטוס לארה"ב הסיכון בתשלום הפיצויים במקרה של ביטול טיסה הוא גדול מידי. "אנחנו לא יכולים להיות חשופים ל-12 מיליון דולר פיצויים כי הצוות לא בא בגלל שהייתה אזעקה בנתב"ג", אמר.
12 מיליון דולר הם 43 מיליון שקל. לא כל כך ברור על בסיס מה חושב המספר האסטרונומי הזה, וכמה אזעקות אגב כבר היו בנתב"ג שיבריחו את הצוות? ולמה דווקא בטיסות לניו יורק הצוות בורח, ולא בטיסות לאתונה, פריז או לונדון?
נתון שלא כל כך מסתדר עם המספר האסטרונומי שהציג המנכ"ל, מופיע במסמך שהגישה ישראייר לאחרונה. היא כתבה שם כי מאז 7.10.2023, כלומר בתקופה של 14 חודשים, הוגשו נגדה תביעות בשווי כולל של 2.2 מיליון שקל. זה היקף התביעות שהוגש בגין כל הקווים וכל הטיסות שהופעלו במשך כמעט שנה ורבע.
למה שהקו לניו יורק לבדו יחשוף את ישראייר לפיצוי גבוה פי 21 מהיקף כולל של תביעות שהוגשו נגדה בשנה ורבע?
7. תיקון משמעותי בחוק, בדלת האחורית, בלי קשר למלחמה ולרעת הצרכן
אבל החצי השני במשוואה, הגדלת עילות וסיבות הפיצוי לצרכנים בדומה לדין האירופאי, נשאר מחוץ לתיקון
זה אומנם הסעיף השביעי פה ברשימה שלי, אבל רבים טוענים כי מבחינת סדר החשיבות הוא צריך להיות ראשון, שכן זהו המהלך הכי חמור ומקומם אותו מנסים לעשות בחסות ה"מלחמה" כביכול.
החוק קובע כי במקרים בהם חברות התעופה מוכיחות שהטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה, ושהיא עשתה כל שביכולתה בכדי למנוע את ביטולה, הן יהיו פטורות מלשלם פיצוי.
בהתאם לכך, בתי המשפט בוחנים כל מקרה לפי נסיבותיו הספציפיות, והצטברה פסיקה רבה ומפורטת.
כעת מבוקש במהלך ש"נדחף" לתוך "החזרת החברות הזרות" ללא כל קשר ישיר, לשנות את הנוסח כך שבמקום שחברת תעופה תצטרך לעשות "כל שביכולתה" כדי לא לבטל טיסה, היא תצטרך לנקוט רק "אמצעים סבירים".
שוב מוצגת לנו חצי תמונה
זה נשמע אולי מינורי או דקות משפטית, אבל זה ממש לא המצב. התיקון הזה עשוי להוביל לכך שהרבה פחות מקרים יוכלו לקבל פיצוי. חשבו אתם בעצמכם על ההבדל בין להשתדל באופן "סביר" שמשהו יקרה לבין "לעשות כל שביכולתך"…
מי שתומכים בתיקון אומרים שזה בסך הכל הגיוני שכן אין סיבה שבישראל יהיה ניסוח יותר נוקשה לעומת זה המופיע בדין האירופאי.
אבל שוב מוצגת לנו חצי תמונה, שכן במסגרת התקנות האירופאיות זכאותם של הנוסעים לקבלת פיצוי, מתחילה כבר בעיכוב של מעל 3 שעות לטיסה. אצלנו החוק הישראלי מעניק פיצוי רק מהשעה השמינית ומעלה ! זה אומר שמי שטיסתו עוכבה ב7 שעות זכאי לפי הדין האירופאי בפיצוי, אבל בישראל לא יקבל דבר. אז אם רוצים להשוות את הגדרת הפטור לתקנות האירופאיות, מן הראוי שישוו גם את ההגדרה של טיסה שבוטלה, אחרת יהיה זה תיקון חד צדדי שכל מה שיש בו היא פגיעה בציבור הנוסעים.
בנוסף, עו"ד אהוד פאי בנייר עמדה שהגיש מפנה את תשומת הלב לנקודה נוספת: במשך שנים התגבשו פסקי דין מנחים בתחום, וכעת אם ישונה הסעיף הכל יפתח מחדש, "הדבר יוביל להגברת שיטת מצליח של חברות התעופה והגברה משמעותית של היקף התביעות בתחום", הוא אומר. אז אם רצינו להבטיח ודאות – שוב עושים כאן בדיוק את ההפך.
8. למה מתעלמים מהשירות הלקוי של חלק מהחברות הישראליות
כל מי שטס עם חברות ישראליות מכיר את זה: לרובן אין בכלל שירות לקוחות טלפוני. פשוט אין. ישראייר הציגה רווח של 20 מיליון דולר ברבעון אבל היא לא יכולה להפעיל מוקד עם צעירים שמקבלים שכר מינימום שיענו לנוסעים המיואשים שלפעמים לא יודעים את נפשם מרוב מצוקה סביב ביטולי טיסות, שינוי שעות, חוסר ודאות וכו'.
טוב, בואו לא ניתמם. זה לא עניין תקציבי. אני רואה בהיעדר שירות הלקוחות החלטה אסטרטגית כלכלית מובהקת. כשאין לי למי לפנות בדרישה לקבל את הפיצוי המגיע לי, ולא עונים לי לפניות במייל, אני פונה שוב ושוב, מתרגזת, כועסת, אבל רוב הסיכויים שבסוף גם משחררת. החיים שלנו עמוסים ולחוצים מדי, ולא לכל אדם יש יכולת להגיש תביעה קטנה, לדעת מה בכלל צריך לכתוב בה או מה מגיע לו.
אם מחליט כרגע המחוקק לתת מתנה כזו גדולה לחברות התעופה, שיהנו ממנה כאמור בעיקר הישראליות שנתח השוק שלהן זינק במלחמה, איך הוא לא עושה כלום ושום דבר עם השירות הלקוי לצרכן? (אגב, הטענה שלי כאן לא כוללת את אל-על שיש להם מוקד טלפוני).
קראו מה כתב שופט על ארקיע:
ראו למשל מה כתב השופט ניר שנידרמן על חברת ארקיע. אדם הגיש תביעה לאחר שרכש כרטיסים מאילת לתל אביב, כדי להמשיך בטיסה ללונדון. ארקיע הזיזה לו את הטיסה כך שהוא נאלץ לרכוש כרטיס בחברה אחרת, אחרת היה מפסיד את הטיסה ללונדון. בתחילה הוא גם חויב בדמי ביטול ע"י ארקיע, כי החוק לא מחייב אותה לפצות אותו או להסכים לבטל לו את ההזמנה.
כך כתב השופט: "לא נעלמו מעיניי טענות התובע כי הנתבעת (ארקיע) עושה שינויים תכופים בטיסות כאשר הן אינן בתפוסה מלאה לשם רווח כלכלי גרידא, ואף מפרסמת לוח טיסות בעוד שהיא יודעת כי חלקן יבוטלו על ידה מטעמים של יעילות וחסכון. התנהלות מעין זאת גורמת קושי רב לקהל לקוחותיה, ותושבי אילת בפרט שמסתמכים על הטיסות לעתים לצורך אירועים קריטיים (ביניהם – תורים רפואיים דחופים, טיסות המשך לחו"ל, פגישות עבודה וניהול הלו"ז שלהם בהתאם באופן שגורם להם הפסדים כספיים, ואף חמור מכך). בנוסף, לא התעלמתי מהטענה כי אדם המבקש לבטל את טיסתו מכורח אותם שינויים "נקנס" בדמי ביטול בעוד שמנגד לא עומדת ללקוחות זכות לפיצוי בגין שינוי של למטה משלוש שעות (בזמן ההמראה) ולא נתונה להם בטוחה אחרת הנוגעת לזמן ההמראה, עליה יוכלו להסתמך".
9. תעלומה: למה ישראייר נאבקת להחזיר את מתחרותיה ולפגוע בעצמה?
לפעמים צריך לחפש ממש מתחת לפנס. בהנחה שתיקון חוק טיבי אכן עומד להחזיר את החברות הזרות לארץ, להוריד מחירים, לסיים את המונופול של החברות הישראליות – האם מתקבל על הדעת שחברת ישראייר היתה נלחמת למען ביצוע התיקון הזה?
התשובה: בוודאי שלא.
איזו חברה תאוות חיים ותחרות תלחם להחזיר את המתחרים שלה שברחו מהזירה והשאירו אותה לבדה, ואפשרו לה להציג 20 מיליון דולר רווח ברבעון האחרון?!
אם כך, זו ממש תעלומה. איך מוסברת העובדה שישראייר לא רק תומכת בקידום התיקון לחוק טיבי, אלא היא ממש נלחמת על התיקון הזה בכל הכוח?
ישראייר אפילו שיגרה מכתב בהול לפני כמה שבועות לשרת התחבורה מירי רגב, שר התיירות חיים כץ, שר הכלכלה ניר ברקת, ויו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן. במכתב הבהירו עורכי הדין של ישראייר כי אם לא יחודשו לאלתר הליכי החקיקה של תיקון חוק טיבי, ישראייר תפנה לערכאות משפטיות.
אפשר להסיק מכך דבר אחד: ישראייר כנראה לא חוששת שתיקון חוק טיבי יחזיר את התחרות או יפגע בה.
אני מקווה שאם קראתם את הכתבה הזו עד הסוף, גם אתם כבר הבנתם את זה 
.
